14 בספטמבר 2012 23:09
בפעם האחרונה כתבתי בחודש מרץ על איראן וחשבתי לכתוב הפעם על אובמה וביבי. נראה שהמצב ביניהם "לא משהו", וזה מעניין אותי. הניתוח מבוסס ומבוצע עפ"י שיטת חמשת הכוכבים . אובמה פועל עפ"י תכונה של פשרן וביבי פועל עפ"י תכונה של תקיף. הפשרן אובמה הוא אמפתי, האפתיה היא החיבור לצורך של דעת הקהל, החיבור לדעת החברה, החיבור לצרכים של החברה בדרך לפיתרון קשיים ובעיות. הצורך בשיתוף החברה הוא המניע. מצד שני, ביבי הוא תקיף ופחות אמפתי. הוא רואה איך נכון לטפל במצב מהכיוון האישי שלו, איך מבחינתו הכי נכון לפתור בעיה, הצרכים השונים של החברה פחות חשובים לו. אלו שתי גישות שמתנגשות ואין חיבור ביניהן.
במצבים מסויימים יכול כל צד לבקש מהצד השני להתגמש ולקבל על עצמו שינוי. התקיף ישתנה קצת ויקבל את היתרונות של הפשרן שהם טיפול בקשיים תוך שיתוף פעולה עם הסביבה ולא לעמוד לבד במצבים שונים, והפשרן יהיה אסרטיבי ויראה מהכיוון שלו איך לפתור את הבעיות.
איך זה נראה מהכיוון של אובמה ומהכיוון של נתניהו. אובמה מכין ובונה את שיתוף הפעולה מול איראן לאורך שנים, הוא בונה את הפעילות שלו תוך קבלת תמיכה מאנגליה, האיחוד האירופי וקבלת תמיכה פנימית בכל מהלך שהוא מבצע. זה תהליך יותר איטי אבל יש לו השפעה עצומה על איראן מהצד הכלכלי ואובמה שומר גם על התמיכה שהוא מקבל. המהלכים שהוא עושה מתואמים עם מדינות רבות, והן מקיימות יחד את הלחץ על איראן לאורך שנים וחודשים. בהתחלה היה שלב של גיבוש ולאחר מכן צעדים רבים של לחץ כלכלי - הפסקת סחר, עצירת פעולות בנקאיות ולאחרונה עצירת הסחר בנפט עם איראן. הפעולות האלה לא גורמות לנפגעים ומאפשרות לאובמה לשמור על הפשרנות שלו תוך הפעלת לחץ כבד. האזרח האיראני לא נפגע פיזית, האזרחים בישראל והאזור לא נפגעים, האזרח האמריקאי לא נפגע וכך גם באירופה. השיטה הזאת נראית חלשה אבל יש לה עוצמה שאי אפשר לדמיין אותה. אובמה מרכז כוח במפרץ הפרסי ומאותת לאיראנים שלא כדאי להם להתחיל במשחק כי המחיר יהיה גבוה. האמריקאים נמצאים מסביב לאיראן בערב הסעודית, ובאפגניסטן. לישראל ניכנס ציוד רב להגנה שכולל - מחסנים לוגיסטיים, מכ"מ נגד טילים בנגב, כל זאת כדי לשמור על הדוקטרינה שמחפשת כל הזמן לעשות את הפעולות בשיתוף. לאובמה יש בוודאי פעולות נוספות שהוא יכול לעשות כדי להגביר את הלחץ. אובמה עושה כל פעולה לאחר שקיבל את כל התמיכה האפשרית, של האמריקאים ושל כל המדינות שחשובות לו. "כולם ביחד", "אני לא לבד", "התמיכה של כולם חשובה לי ובלעדיה אני לא פועל".
מהצד השני, ביבי התקיף, רואה בעיקר את הפעולות האפשריות מהכיוון האישי שלו, ללא צורך בשיתוף וקבלת הסכמות נוספות. הלחץ שלו נובע מהיכולת של האיראנים לפתח את הפצצה מצד אחד ומהצד השני במידה ותהיה פצצה בעצם ישראל תאבד את חופש התימרון מול החיזבאללה בלבנון והחמאס בעזה. התקיף קובע את המטרות שחשובות לנו כציבור ואנחנו נידרשים לתמוך במטרות שלו.
הכיוון של ביבי ברור ולנוכח אלה אני משער שזה מה שיקרה. אובמה לא יוותר על שיתוף הפעולה העולמי שהשיג לטיפול במשבר הקשה הזה. הרצון שלנו לשמור על גמישות פעולה מול החיזבאללה והחמאס מובן אבל לא מצדיק פעולה מול איראן. האיראנים נראה לי מבינים שהם ברחוב ללא מוצא כי גם אם תהיה להם פצצה לא ברור מה יהיה עם הבידוד שהם שרויים בו. הם בעצם במסלול התנגשות מול האמריקאים, החלטה שלהם להמשיך לפצצה היא בעצם הכרזת מלחמה על ארצות הברית. זה המצב הקיים. האמריקאים גמרו להכין את כל האפשרויות לתקיפה באיראן, כך שהחלטה מהצד השני תגרום לתקיפה. האמריקאים חייבים שלא יהיה ספק בכך שהתקיפה שלהם היתה בלתי נמנעת, וזה יחייב סימנים נוספים וברורים למצב באיראן.
ישראל יכולה להסתפק בפחות אבל זה לא המצב אצל האמריקאים. ישראל לא יכולה לתקוף מעל הראש של האמריקאים כך שזאת כנראה לא אופציה אפשרית בשלב זה. אני חושב שבסוף תהיה תקיפה אמריקאית כי גם האיראנים משחקים את משחק התקיף, וזאת תכונה שבעיקר "רואה את עצמה" ואת היתרונות שהתקיפות נותנת. קשה לי לראות שהם יגמישו את העמדות שלהם. עד כאן להפעם, מתוך תקווה שאצלנו יהיה כמה שיותר שקט.
במצבים מסויימים יכול כל צד לבקש מהצד השני להתגמש ולקבל על עצמו שינוי. התקיף ישתנה קצת ויקבל את היתרונות של הפשרן שהם טיפול בקשיים תוך שיתוף פעולה עם הסביבה ולא לעמוד לבד במצבים שונים, והפשרן יהיה אסרטיבי ויראה מהכיוון שלו איך לפתור את הבעיות.
איך זה נראה מהכיוון של אובמה ומהכיוון של נתניהו. אובמה מכין ובונה את שיתוף הפעולה מול איראן לאורך שנים, הוא בונה את הפעילות שלו תוך קבלת תמיכה מאנגליה, האיחוד האירופי וקבלת תמיכה פנימית בכל מהלך שהוא מבצע. זה תהליך יותר איטי אבל יש לו השפעה עצומה על איראן מהצד הכלכלי ואובמה שומר גם על התמיכה שהוא מקבל. המהלכים שהוא עושה מתואמים עם מדינות רבות, והן מקיימות יחד את הלחץ על איראן לאורך שנים וחודשים. בהתחלה היה שלב של גיבוש ולאחר מכן צעדים רבים של לחץ כלכלי - הפסקת סחר, עצירת פעולות בנקאיות ולאחרונה עצירת הסחר בנפט עם איראן. הפעולות האלה לא גורמות לנפגעים ומאפשרות לאובמה לשמור על הפשרנות שלו תוך הפעלת לחץ כבד. האזרח האיראני לא נפגע פיזית, האזרחים בישראל והאזור לא נפגעים, האזרח האמריקאי לא נפגע וכך גם באירופה. השיטה הזאת נראית חלשה אבל יש לה עוצמה שאי אפשר לדמיין אותה. אובמה מרכז כוח במפרץ הפרסי ומאותת לאיראנים שלא כדאי להם להתחיל במשחק כי המחיר יהיה גבוה. האמריקאים נמצאים מסביב לאיראן בערב הסעודית, ובאפגניסטן. לישראל ניכנס ציוד רב להגנה שכולל - מחסנים לוגיסטיים, מכ"מ נגד טילים בנגב, כל זאת כדי לשמור על הדוקטרינה שמחפשת כל הזמן לעשות את הפעולות בשיתוף. לאובמה יש בוודאי פעולות נוספות שהוא יכול לעשות כדי להגביר את הלחץ. אובמה עושה כל פעולה לאחר שקיבל את כל התמיכה האפשרית, של האמריקאים ושל כל המדינות שחשובות לו. "כולם ביחד", "אני לא לבד", "התמיכה של כולם חשובה לי ובלעדיה אני לא פועל".
מהצד השני, ביבי התקיף, רואה בעיקר את הפעולות האפשריות מהכיוון האישי שלו, ללא צורך בשיתוף וקבלת הסכמות נוספות. הלחץ שלו נובע מהיכולת של האיראנים לפתח את הפצצה מצד אחד ומהצד השני במידה ותהיה פצצה בעצם ישראל תאבד את חופש התימרון מול החיזבאללה בלבנון והחמאס בעזה. התקיף קובע את המטרות שחשובות לנו כציבור ואנחנו נידרשים לתמוך במטרות שלו.
הכיוון של ביבי ברור ולנוכח אלה אני משער שזה מה שיקרה. אובמה לא יוותר על שיתוף הפעולה העולמי שהשיג לטיפול במשבר הקשה הזה. הרצון שלנו לשמור על גמישות פעולה מול החיזבאללה והחמאס מובן אבל לא מצדיק פעולה מול איראן. האיראנים נראה לי מבינים שהם ברחוב ללא מוצא כי גם אם תהיה להם פצצה לא ברור מה יהיה עם הבידוד שהם שרויים בו. הם בעצם במסלול התנגשות מול האמריקאים, החלטה שלהם להמשיך לפצצה היא בעצם הכרזת מלחמה על ארצות הברית. זה המצב הקיים. האמריקאים גמרו להכין את כל האפשרויות לתקיפה באיראן, כך שהחלטה מהצד השני תגרום לתקיפה. האמריקאים חייבים שלא יהיה ספק בכך שהתקיפה שלהם היתה בלתי נמנעת, וזה יחייב סימנים נוספים וברורים למצב באיראן.
ישראל יכולה להסתפק בפחות אבל זה לא המצב אצל האמריקאים. ישראל לא יכולה לתקוף מעל הראש של האמריקאים כך שזאת כנראה לא אופציה אפשרית בשלב זה. אני חושב שבסוף תהיה תקיפה אמריקאית כי גם האיראנים משחקים את משחק התקיף, וזאת תכונה שבעיקר "רואה את עצמה" ואת היתרונות שהתקיפות נותנת. קשה לי לראות שהם יגמישו את העמדות שלהם. עד כאן להפעם, מתוך תקווה שאצלנו יהיה כמה שיותר שקט.
